כנראה שהחיוך לא מש משפתיי שכן התעוררתי בתחושה נפלאה, תחושה שהיום יקרה משהו טוב, משהו נפלא.מסתבר שהסובבים אותי אולי מרגישים, נדמה שכולם מחייכים אלי, רק אחרי שחברה טובה לחשה לי באוזן שאני לא מפסיקה לחייך הבנתי, הם פשוט מחייכים אליי בחזרה.
פרפרים בבטן, זאת התחושה שאני מקבלת ככול שהשעה קרבה.אחרי כמה שנים של הכרויות אני הולכת לישון עם חיוך, אחרי ששוחחנו שעות בטלפון, אחרי שהתווכחנו מי ינתק ראשון, נירדמתי לבסוף, עם חיוך.
לרגע רץ לי בראש הסרטון המצוייר, של הציפורים שיושבים על ענף ומזמרים, והשמש מחייכת, השמיים כחולים באופן מפתיע.
רוצה למצוא צימרים לפי שעה במרכז רוצה כבר לפגוש אותו, לבלות איתו ולדעת מי הוא.
האם זה רק נדמה לי או שכולם רואים את הציפורים מצייצות, זה רק נדמה לך לוחשת חברתי הטובה, זה מה שקורה כשאת אינך יכולה לעמוד בציפייה, אייך אני אוכל לשרוד את היום הזה עד לערב, עד לפגישה המיוחלת, את תישרדי היא מרגיעה אותי, אם רק תימחקי את החיוך, אין סיכוי , החיוך יישאר ואף יגדל עוד יותר לקראת הערב ואולי נמצא חדרים לפי שעות.
חולמת בהקיץ, עלי ועליו איך אנחנו בתוך צימר משתכשכים בתוך ג'קוזי... אין ספק שאני חולמת שכן מכונת הצילום מצלמת את אותו הדף כבר מספר פעמים, הגיע הזמן להתעשת, אך אייך עושים זאת, אייך מפסיקים את הריגוש, והפרפרים, אייך ניפטרים מהפרפרים שנדמה שהם מתרבים.
השעון מראה 17:00, ניגמר יום העבודה, מרגישה שאני רוצה לרוץ לבית אך משהו מחזיק אותי בכסא, את לא צריכה כבר ללכת שואלת חברתי, ללכת להתארגן, להתיפייף, לשים קצת אודם והרבה סומק, אני צוחקת, אלו העקיצות שמרימות אותי מהכסא ושולחות אותי לבית, כול התחושות שמלוות אותי בדרכי לביתי, החששות לקראת הערב.
כל התחושות הללו יחד עם הפרפרים מלווים אותי לפגישה הראשונה, אחרי אין ספור הכרויות ושיחות טלפון לעיתים רציניות ( אז, במה אתה עובד... ) לעיתים קיטשיות ( סיפרתי לך שחלמתי חלום מוזר... ) , הפגישה הראשונה שאני כול כך חוששת, אולם יחד עם זאת מתרגשת לקראתה מתקרבת , כול כך רוצה להרגיש את הקסם, רוצה להרגיש כמו בתוך סרט מצוייר, והנסיך מגיע על סוס לבן, אבל, מציאות לחוד וחלומות לחוד.
אנו נפגשים במסעדה קטנה ואינטימית, אהבתי את צבע החולצה שהוא בחר, זה מדגיש לו את העיניים , הוא מחמיא לי ואומר שיש לי חיוך מקסים, נדמה לי שאני מסמיקה, או לפחות אני מרגישה שלחיי בוערות מהסומק, שנינו מצחקקים, הקרח נישבר, אפשר עכשיו להמשיך מאיפה שהפסקנו, משיחות הטלפון שלנו, השיחה קולחת, לפתע הוא מציע שנתחלק בקינוח, התרגשתי בתוכי, הרגשתי שהוא מעוניין להכיר אותי באמת.
כמעט לא שמנו לב לזמן שעבר שכן ראינו את המלצר מתקרב לעברינו, בחיוך מתנצל ומבשר שהם סוגרים, בג'נטלמניות בלתי נלאית הוא משלם את החשבון, לא מוכן אפילו להתחלק, ומחייך הערב הענוג איתך שווה כול פרוטה.
יצאנו לבחוץ, הערב היה נעים, הייתה תחושה של סיום קרב אבל כנראה ששנינו מיאנו לקבלו, כול כך לא רציתי ללכת לבית, חפשנו צימרים לפי שעה במרכז, לא רציתי שיבוא אלי הביתה, רציתי שהלילה יימשך עד אין סוף, כנראה שהוא הרגיש כמוני, אולי נצא לטיול לילי הוא שאל, הינהנתי בהסכמה ובליבי אמרתי חשבתי שהוא כבר לא ישאל, הוא לקח את ידי והתחלנו לטייל, בהתחלה שתיקה, ואז לפתע היה נדמה כי הוא מעד, פרצתי בצחוק, גם הוא, לרגע קט הייתי מוכנה להישבע שהוא עשה זאת בכוונה, כדי להצחיק אותי, הנה החיוך שאני אוהב הוא אמר, והמשכנו לטייל , נדמה כי דיברנו על הכול, ועל כלום באותו הזמן, התחיל להיות קריר, הוא הניח עלי את הג'קט, וחיבק אותי, שאל אם אני רוצה לחזור, ניענעתי בראשי, לא, אני רוצה להמשיך, רוצה להמשיך את הרגע הקסום שנדמה שמתארך ונהיה מופלא.
בסופו של דבר מצאנו חדר לשעה בפסגה הכפרית בתל אביב, תהיתי בליבי מה הוא חושב, חשבתי שאני אנצור את הפגישה לנצח, זה לא דבר ששוכחים במהרה.
לרגע קט ניסיתי לנחש את מהלכיו לפני שנפרדנו, אולם לזה לא ציפיתי. הוא נתן לי נשיקה קלילה על שפתיי, הרגשתי שליבי מנתר קפיצות קטנות ומרגשות.
ואני חושבת לעצמי, מי אמר שדייט ראשון לא יכול להיות מהחלומות, רציתי לדעת אם תרצי לצאתי עימי שוב, כמובן שארצה, אבל הפעם אני אבחר את המקום, הוא צחק, רק ביקש שזה לא יהיה בחוף הים, החול מדגדג אותו, מממ, חשבתי לעצמי, זה דווקא יכול להיות די משעשע, אבל הבטחתי לבחור במקום אחר, חדר לשעה במרכז תל אביב..., אבל אז הוא אמר, את עוד תקחי אותי לים יש לי הרגשה כזאת, "לא בטוח שאני מעדיף חדרים לפי שעות" כך הוא אמר, גם אני מרגישה כך, גם לי יש את התחושה שיש עוד מקומות שאנחנו נהיה בהם, הרגשה של עוד עולה עם חיוך לבית, הפעם אני אקבל טלפון. הפרפרים עדיין לא עוזבים, הם מלווים אותי עד למיטה, עד לרגע שאני מקבלת הודעת טקסט, נהניתי מאוד, שלחתי לו סמיילי, אין ספק שניפגש עוד, נירדמתי עם החיוך, החיוך והפרפרים אך תמיד חלמתי על הכרויות מוצלחות כאלה ובסוף זה התגשם.
